פרסומים

Das Buch stellt den ersten umfassenden Versuch dar, eine dialogische

Theologie aus jüdischer Sicht zu konstruieren. Diese fördert eine Perspektive, in welcher die Wechselbeziehungen zwischen den Religionen, Begegnung und Lernen eine zentrale Rolle spielen. Dabei werden vor allem die Impulse aus der jüdischen Dialogphilosophie wahrgenommen und für eine interreligiösen Dialog fruchtbar gemacht. Meir setzt sich kritisch mit den großen jüdischen dialogischen Denker auseinander und argumentiert, in wieweit die Werte der heutigen interreligiösen Theologie in ihren Schriften verwurzelt sind. Vor allem praxisrelevante Standpunkte werden hierbei hervorgehoben und in einem multiperspektivischen Dialog mit unterschiedlichen Religionen angewandt. Grundlage für solch eine Vorgehensweise ist seine Konzeption der "Trans-Differenz", wobei ein ständiger dialogischer Lernprozess unter Einbezug, Anerkennung und gleichzeitiger Überbrückung religiöser Unterschiede angestrebt wird. Diese Sichtweise auf die Einzigartigkeit der Religionen und ihre wesentliche Verbundenheit und Bezogenheit auf einander eröffnet neue Perspektiven für eine interreligiöse Theologie, welche in diesem Buch vorgestellt wird.

In discussion with Martin Buber, Franz Rosenzweig, Abraham Joshua Heschel, Franz Fischer and Emmanuel Levinas, Ephraim Meir outlines a novel conception of a selfhood that is grounded in dialogical thought. He focuses on the shaping of identity in present day societies and offers a new view on identity around the concepts of self-transcendence, self-difference, and trans-difference. Subjectivity is seen as the concrete possibility of relating to an open identity, which receives and hosts alterity. Self-difference is the crown upon the I; it is the result of a dialogical life, a life of passing to the other. The religious I is perceived as in dialogue with secularity, with its own past and with other persons. It is suggested that with a dialogical approach one may discover what unites people in pluralist societies.

הספר רַחַק וְקֵרוּב מציג רעיונות שהתרקמו בהגות היהודית באזורי הקיסרות הביזנטית בשלהי ימי הביניים. התסיסה הרעיונית באותה עת הניבה תפיסות שכלתניות חדשניות ולעתים גם ויכוחים חריפים בסוגיות שונות. נידונות בספר גישות בתורת האלוהות, הבריאה, הנפש, השכל והנבואה בהגותם של ר' שמריה האקריטי, ר' אלנתן קלקיש, ר' יהודה משקוני, ר' מרדכי כומטינו, ר' מיכאל בלבו והוגים אחרים. הספר בוחן את רישומי התופעות הביזנטיות הייחודיות, כמו התנועה ההייזיכסטית, בהגות היהודית. כמו כן מוצגות בו סוגות ספרותיות שפרחו באזור הביזנטי, כגון שירה ודרשנות. זרמים בהגות היהודית שעדיין לא נחקרו, ופולמוסים לוהטים בסוגיות רעיוניות מוארים בספר בהרחבה. המחבר בוחן במה הושפעו ההוגים היהודים הביזנטיים מן המערב ובמה הביעו את ייחודם, הן בתוכן הן בסגנון. 

התרבות הרומניוטית בימים שהמגורשים מספרד עדיין לא הציפו את רחבי האימפריה הביזנטית נחשפת בספר בהרחבה בפני הקוראים.

סידור מיוחד במינו שעשוי לקט תפילות לשלום ממסורות היהדות, הנצרות והאסלאם. כל התפילות מובאות בעברית, ערבית ואנגלית.