רבי ד"ר יוסף קרליבך

יוסף צבי קרליבך (1883–1942) נולד בלובק, עיר נמל בצפון-מערב גרמניה, לרב העיר לובק-מויסלינג ד"ר שלמה קרליבך ואסתר, בתו של רבי אלכסנדר זוסמן אדלר, קודמו לתפקיד. הוא למד בגימנזיית קתרינאום המקומית, וקיבל חינוך יהודי בהדרכתו של רבי מרדכי גומפל, מהחשובים בתלמידי חכמים בתקופתו.

בשנת 1910 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת היידלברג על מחקרו בתחום המתמטיקה והפילוסופיה היהודית, ובשנת 1914 השלים את לימודיו בבית המדרש לרבנים בברלין והוסמך לרבנות.

הוא שימש מורה בכיר למתמטיקה ומדעים בירושלים בבית המדרש למורים של חברת "עזרה" (1905–1907) ובברלין (1908–1915). במהלך מלחמת העולם הראשונה כיהן כמנהל הגימנסיה העברית-ריאלית בקובנה. בשנת 1921 מונה למנהל בית הספר "תלמוד תורה" בהמבורג, ומאוחר יותר כיהן כרב הראשי של הקהילות היהודיות באלטונה ובהמבורג.

קרליבך היה נואם וכותב פורה, אשר פרסם ספרים ומאמרים רבים בעיתונות היהודית בגרמניה. מאמרו הראשון הופיע ב-Der Israelit ביולי 1903, ומאמרו האחרון פורסם ב-Hamburger Familienblatt באוקטובר 1938. כרך ג' של מכלול כתביו הנבחרים (G. Olms, 2004) כולל רשימה ביבליוגרפית מקיפה.

עם עליית הנאצים לשלטון, עמד על כך שתפקידו להישאר עם בני קהילתו ולתמוך בהם. הרב יוסף קרליבך כיהן כרב הראשי של קהילות המבורג ושלוזוויג-הולשטיין עד יומו האחרון. בתחילת דצמבר 1941 גורש עם משפחתו למחנה הריכוז יונגפרנהוף, שם המשיך להעניק תמיכה רוחנית ליהודים במחנה עד שנספה, יחד עם אשתו לוטה ושלוש בנותיהם הצעירות, במרץ 1942 ביער ביקרניק סמוך לריגה.

לדמותו של הרב יוסף קרליבך הוקדשו מחקרים רבים, וכתביו הנבחרים ראו אור בעריכת בתו, מרים, ובסיוע מוקירי זכרו. מזכרונות וממחקרים אלה מצטיירת אישיות בעלת שילוב מעמיק בין תורה ומדע לבין מוסר יהודי והומניזם רחב אופקים. כאיש רוח שהיה נטוע בעולם המדע והפילוסופיה לצד מחויבות בלתי מתפשרת להלכה, הגותו מציעה שפה דיאלוגית המגשרת בין מודרניות למסורת. מעבר לתרומתו העיונית, דמותו ומנהיגותו בימי חורבן יהדות אירופה נותרו סמל לאחריות מוסרית, ערבות הדדית ומסירות נפש למען הכלל – ערכים המשמשים מצפן רעיוני וחינוכי עד היום.