פרופ' ד"ר מרים גיליס-קרליבך

פרופ’ ד״ר מרים גיליס־קרליבך (1922–2020) נולדה בהמבורג כבתם השלישית של הרב ד״ר יוסף צבי קרליבך ולוטה לבית פרויס. בנובמבר 1938, בהיותה בת 16, עלתה לארץ ישראל והתחנכה בכפר הנוער הדתי בניהול ד״ר אברהם אויגן מיכאליס.
בשנת 1944 נישאה לארנסט משה גיליס, מורה לטבע, והשניים התיישבו בכפר אברהם שבפתח תקווה. את דרכה המקצועית החלה בהוראה מתקנת במעברות עמישב, שם עסקה בחינוך ילדים עולים ותלמידים עם קשיי למידה.
את לימודיה האקדמיים השלימה באוניברסיטת בר־אילן, ובשנת 1985 קיבלה תואר דוקטור לפילוסופיה (PhD) בתחום החינוך המיוחד והוראת הקריאה העברית. מחקרה התמקד בפיתוח מודלים פדגוגיים לאבחון ולטיפול בליקויי למידה. בשנת 1986 ייסדה את מרכז חדד – גוף מחקרי־יישומי שעסק במחקר, אבחון וטיפול בילדים עם לקויות למידה, תוך שילוב בין ידע אקדמי לעשייה חינוכית.
במרץ 1992 הקימה את מכון יוסף קרליבך להגות יהודית וחינוך בן־זמננו, בשיתוף אוניברסיטת המבורג. המכון נועד להנציח את מורשת אביה, הרב הראשי האחרון של קהילת המבורג, הרב ד״ר יוסף צבי קרליבך (1883–1942), ואת זכר בני משפחתו וקהילתו שנספו בשואה, לצד קידום מחקר והוראה בתחומי מחשבת ישראל, חינוך והיסטוריה של יהדות גרמניה.
במשך כחמישה עשורים פעלה בתחומי המחקר, ההוראה והעשייה הציבורית. יזמה כנסים בין־לאומיים ואירועי זיכרון ליהדות גרמניה, ופרסמה ספרים ומאמרים אקדמיים רבים שזכו להכרה בארץ ובעולם.
על תרומתה הוענקו לה מלגות, פרסים ואותות הוקרה. בין היתר קיבלה תואר סנטורית של כבוד מאוניברסיטאות המבורג ואולדנבורג ואות נשיא גרמניה, כהוקרה על חיזוק שיתופי פעולה אקדמיים בין ישראל לגרמניה ועל תרומתה לחקר השואה ולטיפוח תרבות הזיכרון. פועלה המתמשך בחינוך, במחקר ובשימור מורשת יהדות גרמניה משקף תרומה משמעותית לשדה האקדמי והציבורי.