מרים גיליס-קרליבך - מייסדת המכון

מרים גיליס-קרליבך [1922-2020] נולדה בהמבורג כבת השלישית של הרב ד"ר יוסף צבי קרליבך ולוטה (לבית פרויס). בנובמבר 1938, בגיל 16, עלתה לארץ ישראל והתחנכה בכפר הנוער הדתי בהנהלת ד"ר אברהם אויגן מיכאליס.

בשנת 1944 נישאה לארנסט משה גיליס, מורה לטבע, והשניים התיישבו בכפר אברהם ליד פתח תקווה. בתחילת דרכה המקצועית עבדה כמורה להוראה מתקנת במעברות צומת עמישב. בשנת 1985, לאחר סיום לימודיה האקדמיים באוניברסיטת בר-אילן, הוענק לה תואר דוקטור לפילוסופיה (PhD) בתחום החינוך המיוחד והוראת הקריאה העברית.

בשנת 1986 ייסדה מרכז הדד לחקר הדסלקסיה (1986), אשר עסק במחקר, אבחון וטיפול בילדים ליקויי למידה.

בשנת 1992 ייסדה את מכון יוסף קרליבך להגות יהודית וחינוך בן זמננו (1992). המכון, שהוקם בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת המבורג, פעל להנצחת מורשת אביה, הרב הראשי האחרון של קהילת המבורג ד"ר יוסף צבי קרלבך הי"ד (1883–1942), בני משפחתו ובני קהילתו, אשר נספו בשואה. 

פרופ' ד"ר מרים גיליס-קרליבך זכתה להוקרה והערכה בינלאומית, בין היתר, בתואר סנאטורית כבוד של אוניברסיטת המבורג (1995). 

במהלך הקריירה האקדמית שנמשכה כמעט 50 שנה, עסקה מרים רבות במחקר, הוראה ופעילות ציבורית. היא היתה יוזמת  ושותפה פעילה בארגון כנסים בינלאומיים, ערבי זיכרון לאביה הי"ד, חיברה וערכה ספרים ומאמרים רבים, ביניהם מחקרים ביוגרפיים על הרב יוסף קרלבך ולוטה (לבית פרויס), על משפחת קרליבך הרבנית, חיי הקהילה היהודית בהמבורג-אלטונה, חקר השואה, חינוך מיוחד והוראת הקריאה העברית, ועוד.

מסירותה הבלתי מתפשרת לשימור מורשת וחקר ההגות הדתית של יהדות גרמניה, לרבות מדינות המבורג ושלזוויג-הולשטיין, ותרומתה לחינוך מיוחד והוראת השואה, מהווים עדות נצחית לפועלה ולמפעל חייה.