פרופ' ד"ר מרים גיליס-קרליבך

מרים נולדה בהמבורג כבת השלישית לרב ד"ר יוסף צבי קרליבך וללוטה (לבית פרויס).  בנובמבר 1938, בגיל 16, עלתה לארץ ישראל והתחנכה בכפר הנוער הדתי בניהולו של ד"ר אברהם אויגן מיכאליס.

בשנת 1944 נישאה לארנסט משה גיליס, מורה לטבע, והמשפחה התיישבה בכפר אברהם (פתח תקווה). בתחילת דרכה המקצועית עבדה כמורה להוראה מתקנת במעברות צומת עמישב. בשנת 1985, לאחר השלמת לימודיה האקדמיים באוניברסיטת בר-אילן, הוענק לה תואר דוקטור לפילוסופיה (PhD) בתחום החינוך המיוחד והוראת הקריאה העברית.

בשנת 1986 ייסדה את מרכז הד"ד, אשר התמקד במחקר, אבחון וטיפול בילדים עם ליקויי למידה. 

במרץ 1992 ייסדה את מכון יוסף קרליבך להגוּת יהודית וחינוך בן-זמננו, שהוקם בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת המבורג. המכון נועד להנציח את מורשת אביה הרב הראשי האחרון של קהילת המבורג, הרב ד"ר יוסף צבי קרליבך הי"ד (1883–1942),  ואת זכר בני משפחתו ובני קהילתו שנספו בשואה.

במהלך כחמישה עשורים עסקה מרים גיליס-קרליבך במחקר, הוראה ופעילות ציבורית רחבה. היא יזמה כנסים בין־לאומיים, וארועי זיכרון לאביה הי"ד, פרסמה עשרות ספרים ומאמרים אקדמיים. 

בעבור פעילותה רבת־השנים זכתה מרים במלגות, פרסים ואותות הוקרה בארץ ובעולם. 

כך, בהוקרה על תרומתה לחיזוק שיתופי פעולה אקדמיים בין מוסדות מחקר בישראל ובגרמניה, ועל פועלה בחקר השואה ובטיפוח תרבות הזיכרון הקולקטיבי, הוענקו לה תואר סנטורית של כבוד מאוניברסיטאות המבורג ואולדנבורג, אות נשיא גרמניה, וכן אותות הוקרה נוספים.

מסירותה לשימור מורשת יהדות גרמניה, ובייחוד של קהילות המבורג ושלזוויג־הולשטיין, לצד תרומתה לחינוך ולהוראה, מהוות עדות נצחית למפעל חייה.