קטעים מתוך עבודת הדוקטור של הרב סולובייצי'ק

J. Solowiejczyk, Das reine Denken und die Seinskonstituierung bei Hermann Cohen, Verlag Reuter & Reichard, Berlin 1933

 

עוד פירשו המרבורגים את קאנט שהוא מגביל את החשיבה להוויה הפיסית מתוך ויתור על ההוויה הפסיכית. העובדות הנפשיות הן חלק מהאתיקה.

ההקבלה בין חשיבה לוגית ומתמטית היא עקרון חשוב אצל כהן, ולחשיבה האתית, האסתטית והדתית אין מקום בלוגיקה.

לא רק החשיבה האמוציונלית נדחית מהלוגיקה, אלא גם מדעי הרוח נכנסים לאתיקה (18).

 

המתמטיקה תופסת את הגוף כמערכת סגורה המורכבת מיחסים ומקשרים ביניהם. במתמטיקה מתקיימת הדרגה הגבוהה ביותר של הפשטה. המתודה של מדעי הטבע המתמטיים אינה מתארת כי אין לה מושא תיאור (20).

 

עבור כהן, המחשבה אינה נתונה, אלא היא תהליך אינסופי המכונן את עצמו. מחשבה ותהליך זהים. התפקיד האינסופי שהמחשבה קובעת לעצמה, ההתפתחות העצמית שלה, מעצבים את מהות המחשבה. האפריורי של נתון זה סותר את טוהר המחשבה. המחשבה הטהורה שוללת את התחושה כמו גם את נתוני ההכרה המוגמרים, כמו למשל הרעיונות המולדים של הרציונליזם. מחשבה טהורה משמעותה מחשבה המכוננת על ידי עקרונות יסוד אוטונומיים בתהליך אינסופי. המחשבה עצמה נכפפת לכינון, אשר מקביל להוויה (36).

 

הוויכוח בין נטורפ לכהן בשאלת הראשית נעוץ במבנה של הלוגיקה. בשתי דרכים ניתן ליסד את איחוד המחשבה, עקרונותיה וחוקיה: א. או שיוצאים מהאוביקטים המדעיים המרובים והמגוונים: הם מתאחדים לאוביקט אחד ונעים למרכז. ב. מתחילים במחשבה ועוקבים אחר התפתחותה ועיצובה, ובכך שיש לנו השקפה על התהליך של המחשבה והתפתחותו, אנו תופסים את האופי המאחד של תהליך זה. בעוד המתודה הראשונה היא שחזורית, היא תופסת את תהליך המחשבה תחת הזווית של הפריפריה והמרכז (הפריפריה מקיפה את הכיוונים המדעיים הרבים ביותר אשר נפגשים ונתקלים זה בזה). השנייה מציגה את תהליך המחשבה כשורה מתמטית. היא מגיעה מהמחשבה לעצם. אולם אם מתארים את התהליך כשורה, מושג האנטיציפציה כלול בכך. פתיחה של השורה, משמעו גם התייחסות למה שיצמח ממנה. הפתיחה האידאלית הראשונה מקדימה את השורה האינסופית. בכך קטגוריית הראשית של כהן מוצדקת בשלמותה. אין אנו מגיעים לראשית אלא יוצאים ממנה. העובדה שהדרך היא אינסופית אינה מכשול עבור הדבר (49).

 

בספרה הביקורתית אנו מוצאים את העובדה, העומדת בסתירה לאופיה נטול הסובייקט של החשיבה. החשיבה מבקרת את עצמה ובוחנת בערכה את הקטגוריות התמימות. לאותה חלוקה מוזרה בין חשיבה לתודעה יש יסוד בבעיתיות של החשיבה הביקורתית, שניתן להתגבר עליה רק על ידי קטגוריה תודעתית. החשיבה הנאיבית נעשית לאוביקט השיפוט של החשיבה הביקורתית, וזה מוביל לניתוק החשיבה לאוביקט וסוביקט. כיצד מסוגלת החשיבה לבקר את עצמה ללא הקרבת אחידותה? המפתח לבעיה מונח בתודעה היוצרת אחידות בין חשיבה ביקורתית לתמימה (55).

 

יש אחידות בין יסודות החשיבה והתהליך שלה. פעולת החשיבה, פונקציית החשיבה, ובלשונו של כהן היצירה, עונה על דרישות האחידות המוחלטת המתהווה ברצף חוקי. תכני היצירות של פונקציית החשיבה, העומדים כעובדות מחשבתיות גמורות, אינם יוצרים אחידות כזו בשום אופן. אין רצף בין תכני החשיבה. אפילו ההבחנה בין תוכן החשיבה לפעולתה שוברת את האחידות של החשיבה. החשיבה מצטיירת רק כפעולה. האופי התהליכי של החשיבה מתנה את אחידותה (64).

 

כהן משווה חשיבה לוגית לחשיבת מדעי הטבע המתמטיים. העובדות והנתונים אינם יסודות קדם-מדעיים, לפני המדעים אין ראליות ולא מציאות. קודם באה ההכרה ואחר כך – עצם ההכרה. כול-היכולת של המדע ניתנת להנמקה בדרך זו: עם המדע נוצרת החשיבה, ראליות ואקטואליות. עולם האבסטרקציות והמבנים של מדעי הטבע הוא העולם האקטואלי (77).

 

כשהחשיבה עוברת למתמטיקה מתחילה האוביקטיביזציה של העצם. דרך המתודה המתמטית מעצבת החשיבה את העולם החיצוני העומד מולה. האוביקטיביזציה היא שלב נוסף של ההכרה, של החשיבה המתמטית המנגידה את העצם לעצמה ומעבירה אותו החוצה. החידה היא הקפיצה מהשיפוטים של חוקי החשיבה לחוקי המתמטיקה. הפתרון נעוץ בקטגוריית הראשית. סוד הראשית איננו מסוגל לגשר על תהום אי-ההוויה. ההכרה המתמטית שבאה מיד אחר שיפוטי החשיבה יש לה מתודת ראשית המאפשרת לה מעבר מחשיבה להוויה. לקטגוריית הראשית תפקיד כפול: א. היא מופיעה בראש חוקי החשיבה. ב. היא פותחת את סדר השיפוטים המתמטיים. הן החשיבה הן ההוויה אינן נתונות אלא מעוצבות, מתחילות בעצמן וקובעותאת יסודן. מדובר ברצף אינסופי. כהן מוצא מפלט במילת הקסם 'אינסופיוּת' (82).

 

אם אנו ממחישים לעצמנו את תורת ההוויה לא ניתן כמעט לתפוס כיצד כהן, אשר העמיד את הבעיה האונטולוגית במוקד, במאמצי על לשחרר את ההוויה מעול הסנסואליזם, חטא נגד העיקרון האונטולוגי. אצל כהן לא נמצא בכלל פירוש להוויה. הראליות אצל כהן מתארת כל דבר אחר מאשר את ההוויה האמתית. (86).

 

מה משמעות החילוק בין תאוריה לביקורת (=תודעה)? גישת כהן מעורה במתמטיקה ובפיסיקה. זו החשיבה האמתית, לאמור מדעי הטבע המתמטיים. תפקיד הלוגיקה לאתר את החשיבה הטהורה בשיטותיה המקוריות שפועלות במדעים. הלוגיקה היא עיבוד הקטגוריות של המתמטיקה והפיסיקה. ומה עם התחושה? הרי מדעי הטבע המתמטיים מעוגנים בה. מי ערב לנו שהתחושה תיכנע לחוקיות? ... קאנט ביטא זאת במשפט: איך ההכרה האפריורית אפשרית? ... לכהן אין בעיה כזו. כהן לא מכיר בטרנסצנדנטיות מנותקת מחשיבה. המחשבה אינה צריכה אימות מבחוץ... האידאליזם המדעי ניטרל את התחושה אך לא נפטר ממנה (92).

 

בניסיון לפתרון, המרבורגים גילו בתחושה שכבה פסיכולוגית ולוגית. המרכיב הלוגי אמור להתקשר עם החשיבה הטהורה וכך להיכלל בתחום ההכרה. התחושה, טוענים המרבורגים, אינה מקור של הכרה אלא יעוד (משימה) שלה. בניגוד למרבורגים, לכהן שימוש ישיר של המושג 'יעוד' ביחס לתחושה איננו בא בחשבון. תכלית ואנטיציפציה לא הולכות ביחד... כהן היה זהיר בקביעת מושג התחושה. המרבורגים זיהו את הניסיון עם היעוד וכהן סירב לעשות זאת. הוא תמיד דיבר על רמז ל'יעוד' (95).

 

[כהן המוקדם] תחושה היא סוג של תודעה. בתחושה נתון של התודעה החיצונית מתעמת עם נתון של התודעה הפנימית ודורש אוביקטיביזציה שלו. תודעה חיצונית ופנימית אינן שתי תודעות אלא שני כיוונים של תודעה. התחושה מפעילה את הכיוונים זה מול זה... הפיסיקה שעורכת כימות של איכויות חושיות ספיציפיות איננה נתונה בתחושה; זו רק מתודת הפשטה מדעית המתעלמת מן האיכותי ומתייחסת לקורלט הכמותי. כדי לבצע הפשטות מסתייעים במערך הקטגוריות שבהן התכנים האיכותיים נהפכים להפשטות פיסיקליות... תפיסה זו עומדת בעימות עם התקופה המאוחרת. בתקופה הקודמת כהן עדיין סבר שלהכרה הטהורה יש צד מקבל, ואז תהליך התחושה נכלל בתודעה המקבלת. אולם בלוגיקה כל הכרה היא זרה. מושג התחושה איננו לגיטימי. החשיבה היא ספונטנית ודוחה כל סוג של רצפטיביות (101-100).