מסיבת בנות מאת יפה נפתלי מצרי

בערב אחד באדר הנכבד,

נתכנסנו בנות שבע

לערב מהנה ונחמד,

בביתה החמים והנעים

של תיקי, החמודה בנשים.

 

דנו מהם החיים באמת?

מה שקולטים בחושים,או מה שמפרשים? 

 

והבנו אט אט שפרושינו מוטים,

על פי סכמות שדבקו בנו במשעולי החיים.

 

ובעצם רגשותינו הולכים אחרי פרושינו,

ומעשינו אחרי רגשותינו,

 וכך נתקעים שוב ושוב חיינו.

אז הבנו גם

שאם רק נכיר את מנגנון סכמותינו,

נוכל בהחלט לשנות את אפיק חיינו.

 

כך למשל:במקום לומר 'אני חייב׳

אומר: ׳אשתדל וחסל׳.

ובמקום לתת תוויות לדבר,

אראהו בדיאלקטיקה ברוכה.

ובין השחור ללבן אביט גם אפורים ולא אפחד.

 

וכך בין מרק חם לסלטים נחמד,  

התבוננו פנימה עמוק  לנשמה.

רק עצמנו עינינו  במנוחה,

ונגלה לנו שפת הים .

בין גלים גבוהים וציפורי חוף מצייצים,

השמיים הכחולים העמיקו גוונים ,

והלכו והפכו למרחבים אינסופיים.

עפנו על עפיפון האופטימיות של אסתר הברוכה,

בתוך ג׳אט לג של תלי היקרה באדם.

ודליה בשלוות נזירים הכחילה את השמיים הגבוהים.

ואלישבע הבינה ראשונה את קלף המרלין,

שלאורו החיים נעשו לה ולנו יותר מאתגרים.

ואורנה הוסיפה והאירה לנו אמירות,

וכך חלפו עברו ביעף

ארבע שעות שלוות.

 

יצאנו אל הלילה זרוע הכוכבים והחלומות

וכוכב ממעל קרץ ואמר:

מסיבת פיג׳מות מה?