בודהיזם

גוונים  16/01/17 

מפגש מס' 4 בודהיזם

[הכנה להרצאה של פרופ' יואב אלשטיין]

על פי הדפים שחולקו לנו:

החיים הם גשר. השתמש בו כדי לחצות, אך אל תבנה עליו בית.

                                                                            [פתגם הודי עתיק]

דוקהה = סבל. נקודת המוצא של הבודהה היא המציאות של הסבל. הסבל האנושי נובע מסיבות פיסיות וגם ממהות החיים הזורמים ומשתנים כל העת, ולא ניתן להיאחז בשום דבר. הסבל הכרחי עקב אי-נחת ואי-שביעות רצון  המעיבים על חוויות האושר שלנו. כל חוויה  טובה עתידה להסתיים מתישהו. לכן אין לצפות לאושר קבוע ומוחלט. זוהי עובדת קיום בסיסית, שבמוקדם או במאוחר, בצורה זו או אחרת,  כל היצורים החיים ייאלצו להתמודד עם הדוקהה.

הדוקהה מתחלק לשלושה סוגים: סבל במובן של כאב, סבל במובן של שינוי וסבל במובן של תלות בנסיבות.

תיאור המפגש

הגענו כמו בכל מפגש נרגשים ושמחים ובעיקר סקרנים לשמוע וללמוד על הבודהיזם. הקבוצה ביקשה להישאר במעגל  יחיד גדול ולא להתחלק לקבוצות כדי שיהיה אפשר לשמוע את כולם. יעל ויפה פירשו את מושגי הבודהיזם. כמעט יכולנו לראות בעיני רוחנו את הנסיך בודהה נפגש לראשונה בגיל עשרים ושמונה עם  מראות ומוראות החיים ועם סבלם הבלתי-נמנע. הנסיך מוותר על חיי העושר והנוחות המוגנים בארמון, ויוצא לנדודים למשך שנים כדי ללמוד על הטבע האנושי, על מהות החיים  וטבעם ועל הסבל הבלתי נמנע בחיי האנוש. אולם בודהה הופך להיות אדם "ער" רק לאחר שישה ימים של מדיטציה והתבודדות, בהם גילה כי יש בידו "תרופה" לסבל בחיי האדם. מעתה במשך ארבעים וחמש שנים יַרצה וילמד את תורתו.  אז גם קיבל את הכינוי 'בודהה', שפירושו בסנסקריט 'זה שהתעורר', ובקיצור כמקובל בימינו – מואר. עתה, כאלפים וחמש מאות שנה לאחר מכן, אנו כרבים אחרים, יושבים באוניברסיטה בר-אילן ולומדים ומעיינים בתורתו.

במעגל התפתח שיח ער ורב-משתתפים.

אלישבע: Pain is inevitable, suffering is optional ובעברית: כאב הוא בלתי נמנע, הסבל הוא אפשרות לא מחייבת.

מישהו מצטט את הרמן הסה:

החיים הטובים בבית הינם אשליה; חיי הסבל בחוץ – גם זו אשליה. היכולת להשתחרר משניהם הוא האושר.

אסתר: מטילה ספק. העיקרון הראשי של הבודהיזם הוא מניעת השתוקקות. אם תצליח בזה תגיע לנירוואנה. ואסתר שואלת מה היו חייה לולא ההשתוקקות, למשל ההשתוקקות לדעת, ליֶדע, לאהבה, לעשות דוקטוראט.

תיקי מנסה לגונן על הבודהיזם.

אסתר: תפיסת הרמב"ם משקפת את הצימאון העצום לידע. יש אצלו זהות של האדם המוסרי העליון ושל האדם החכם, המגיע לדרגה העליונה ביותר וזוכה לעולם הבא.

מיכאל: גם אצלם יש צימאון לחכמה וידע.

שלי מבחינה בין הינדואיזם, בודהיזם וטאואיזם.

מישהו אחר: בודהה במסעו הראשון מגלה את הסבל ואז חותר להשתחרר ממנו. אח"כ מקבל הארה, שאינו צריך לשחרר רק את עצמו אלא גם את האנושות, וזוהי שליחותו.

אז בסוף אתה צריך לשחרר את כל האנושות כדי לשחרר את עצמך. כלומר העולם כולו מחייב אותי לאיזושהי פעולה.

ומהמשפט הנ"ל הגענו לכך שזו בעצם היהדות, שבה אנחנו מדברים על תיקון.

אלישבע: מדברת על כך שיש המון בודהיסטים, גם בימינו, גם בארץ. יהודים בודהיסטים. מזכירה את הספר .THE JEW IN THE LOTUS

ואז אלישבע מדברת על 'מאין יבוא עזרי' – האין, הריק – מקביל לבודהיזם ולהתרוקנות שקיימת במדיטציה, בפרקטיקה הבודהיסטית.

יפה: קיים ספר 'כוחו של הרגע' – מיינדפולנס. אנחנו עושים פעולות שונות בלי לתת על כך את הדעת. מציעה תרגיל: לקחת תמר, להתבונן בו, להריח, לטעום. לעשות את זה כל יום רבע שעה.

שרית: עץ התמר מיוחד בכך שגדל על מים מלוחים, אך מוציא פירות מאוד מתוקים. ולכן שמו תמר = תם מר.

שלי: חושבת על הדרך היהודית והדרך הבודהיסטית. אדם טוב מואר, שחש את סבל העולם ורוצה לגאול את האדם מסבלו. מסבל הלידה – אתה קטן מדי; מן המוות – אתה זקן מדי.

מאוד רלוונטי לשים לב לתהליך של רצון טוב לעזור לעולם. ואיך זה התלכלך.

מדברת על ההתנגדות למשיחיות, מישוע ועד שבתאי צבי, ושכל מתנחל נחשב משיחי – מגנה את הגינוי.

מה מקריב נזיר בודהיסט? את חייו שלו. מפריע לה שכדי לגאול את העולם אתה צריך להקריב את חייך. ומה שלא מוצא חן בעיניה ביהדות, זה שמי שמקריב את חייו נקרא משיחיסט.

שרית: תכניס בכל דבר את קדושת החיים. זה היופי ביהדות. בבודהיזם המדריך הרוחני, הנזיר, הוא מתבודד, במנזר בראשי ההרים. בתוך עצמם בונים את הרוחניות העמוקה שלהם.

ביהדות משה ונביאים אחרים צמחו בתוך הקהילה ובאו אליה.

דליה:  עיקרון חשוב בבודהיזם – אל תיצמד! עקרון אי-ההיצמדות.

רינה: המשותף לכל זרמי הבודהיזם הוא אי-ההיאחזות. מציעה ללמוד מהם.

מאירה מספרת על יפן שבה ראתה חדשנות, בנייה וחוותה שם חוויות רוחניות עמוקות. מספרת על מקום מסוים ביפן, מלא הוד, שמספק חוויה של התעלות  תוך התנתקות מהחיים הרגילים.

אנשים מציינים, שגם שבת היא  התנתקות; גם הכותל הוא מקום לחוויה.

יפה מציעה תרגיל קוגניטיבי. קרתה לכם חוויה בלתי נעימה. קחו דף, כתבו רק בעובדות מה שקרה. בחלק השני כתבו את המחשבות שלכם בעקבות המעשה, את החששות ואת הרגשות.

כשקוראים את החלק הראשון אני מדרג את הסבל ל-5; ואילו כשאני קורא את הפרשנות בחלק השני, דומה שהסבל הוא אינסופי. זה תרגיל מהDBT. גם קטי ביירון לקחה הבה מהבודהיזם.

אם אומר לכם לשים לב איך אתם יושבים, אז כל אחד יזיז קצת את הראש, הגב וכו'. באותו אופן אנחנו עובדים על המחשבה שלנו.

אני מודע לכאן ועכשיו: גם לגוף, גם למחשבה וגם לתודעה.

רינה: זה לא רק המחשבות אלא זו הפרשנות שלנו למציאות, תפיסת המציאות שלנו.

לסיום הציעה יפה  לקבוצה להתנסות בדמיון מודרך, שכן זהו חלק מהפרקטיקה של שיטות טיפול מודרניות, כגון DBT, שנגזרות או שואבות השראה מהבודהיזם. בשיטה זו של הדמיון המודרך מושם דגש על הנשימות, על הרפיה עמוקה של הגוף  והתבוננות בו ובעיקר מציאת "מקום בטוח" להתרגעות.

יפה מדריכה תרגיל בהתבוננות בדמיון מודרך.  היא מנחה אותנו לנשימות עמוקות, לסקירת הגוף ולמציאת המקום הבטוח. "שכל אחד ימצא את המקום הבטוח שלו, כגון שפת הים, שדה פתוח וכיו"ב". כשהיינו רגועים ושלווים, נתבקשנו למצוא שק דמיוני ולהניח בתוכו את כל מה שמטריד אותנו. כל דאגה הפכה לאבן שהונחה בתוך השק. לאחר ששק התמלא הנחנו אותו בצד ויכולנו לחוש קלים ורגועים יותר. כשפקחנו את עינינו הסתיים מפגש 'גוונים של מחשבה'  בנושא הבודהיזם מתוך אוירה של רוגע ונינוחות וסקרנות להעמיק בחכמה זו.