קמנג׳ה ופסנתר מאת יפה נפתלי

קמנג׳ה ופסנתר

מאת : יפה נפתלי מצרי

הם ניגנו יחדיו.

אחד רעם שני ליווה,

וכשקולות האהבה השתרגו אלה באלה,

זעקו, בכו, קרעו

זה את ליבו של זה,

התכווצתי מעדנה, 

אוחזת בליבי הנשרט,

שלא יפול, שלא יאבד.

ועיני הרקיעים נפקחו אז לאין.

׳גשם׳ 

קרא הרומנג׳ר ליצירה, שהמטירה

לשדות הירוקים, 

לשושנה שצמחה שם אדומה,

אסורה בין החוחים.

והנשמה הרטובה עלתה וירדה

 עם כל פריטה ופריטה עלי מיתר.

הקמנצ׳ה הדהד פעימות נהי,

והפסנתר פיתהו לריקוד אהבים.

ועל במה אחת רקדו צלילים שמימיים

בגווני אין סוף, סוחפים מעלה מעלה

אל המלאכים הנשרפים באש -ים,

בגלי -אש עולים ויורדים דומם.

והשכינה צעדה אט אט, צמאה.

הנה הנה עוד רגע, עוד קצת,

ישמעו פעמוני הזהב,

צלילי החלום יעורו,

נמצא נמצא האור הגנוז.

נמצא הרז, אבוד וקסום.

 

חזרה לעמוד דבר הסטודנטים