ציונות נוסח לוינס זהות, מוסר ואחריות

חנוך בן-פזי

"האם אין אנו מרומים על ידי המוסר?" עם השאלה הזו יוצא עמנואל לוינס לאחד מן המסעות הפילוסופיים המעניינים ביותר של המאה העשרים. מטרתו לחקור את היחס שבין הצוו המוסרי והחשיבה המוסרית לכינונה של זהות אישית ולעיצובה של חברה. במקום לשאול את השאלה הישירה והפשוטה, כיצד אפשר לבנות ולעצב חיים ראויים כחברה וכמדינה בעולם בעת הזאת? לוינס מעדיף לשאול באופן פרובוקטיבי, האם בכלל מותר להבנות את החיים שלנו בהתאם לכללי המוסר? האם עודף עיסוק בשאלות מוסריות, אינו גורם להחלשה של 'חפץ הקיום', ולצמצום אפשרויות הקיום והחיים שלנו? זו שאלה 'דחופה' לאדם בשלהי המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, והיא גם שאלה דחופה למי שחי בתוך ההקשר הציוני - היהודי והישראלי.

 

עמנואל לוינס הגה, פעל, כתב ולימד בפריז בתוך המרחב הצרפתי, היהודי והכללי האוניברסלי. מתוך השיח הפילוסופי הצרפתי, הפך לוינס להיות אחד מן הפילוסופים החשובים והמשפיעים שפעלו במאה העשרים. כתביו תורגמו ופורסמו במדינות רבות ולשפות רבות, במערב ובמזרח, והשפעתו הולכת וגדלה בשנים שחלפו מאז מותו. 

הניסיון המוצע בחיבור זה מבקש להעשיר את השיח ההגותי הישראלי בכתיבה הפילוסופית היהודית של מרכז אירופה, על ידי העתקת משנתו של עמנואל לוינס אל תוך הקונטקסט הישראלי, הציוני והדתי. החיבור כולל עיון בכמה מסוגיות היסוד של הזהות הישראלית כמו הזיקה לארץ ישראל, לאומיות יהודית, שלילת הגולה, גאולה ותקומה, השואה והיחסים שבין דת ומדינה. זוהי הזמנה לעיון מחודש ביחס שבין הפרטיקולרי והאוניברסלי בתרבות היהודית, וכקריאה לאחריות מוסרית לפני האדם האחר, כלפי החברה שבתוכה אנו חיים, וכלפי האנושות כולה.